סדרת סיפורים לילדים
הרפתקה צהובה
כתבה ואיירה: טלי לוי
1
חושך.
אולת נכנסה להול הכניסה,
מהורהרת וטרודה.
היא סגרה אחריה את הדלת, בטריקה קלה,
מרגישה ששוב הבטן התהפכה.
ואז…
2
"הפתעה !" צרחו חבריה בשמחה.
"מזל טוב ! יקירתנו האהובה."
אולת עמדה קפואה,
המומה ונרגשת סביבה הסתכלה.
3
בחדר נכחו כל חבריה הטובים,
עומדים ומחייכים בין סרטים ובלונים.
היפו והיפי, היונה והכלב יואש,
פיצי הפילה ומיצלי הג'ירף.
וגם החתול השמנמן,
שהתעייף מההכנות למסיבה ונרדם.
"הפתעה, לכבודי?" התרנגולת שאלה.
"כן. ענו כולם בצהלה."
"לכבוד מה?" התעניינה
"סתם כך, בלי סיבה" מיצלי ענה.
אחרי אינספור ברכות ונשיקות,
הגיע זמן מסירת המתנות.
4
ראשונים ניגשו מיצלי הג'ירף ופיצי הפילה,
שהביאו מכונית מרוץ, אדומה.
עם גג שנפתח בלחיצת כפתור,
וריפוד בבז', מעור.
5
הכלב יואש,
שבראיה קצת חלש,
הביא לאולת משקפיים,
שיעזרו עם הראייה והעיניים.
6
אחריהם ניגשו נרגשים,
היפו והיפי הרכלנים.
"הנה. בשבילך. פרה."
אמרו היפו והיפי בשמחה.
"זו פרה מיוחדת במינה.
שמשיכה בזנבה מניבה שוקו נפלא."
"מממ..תודה רבה" אולת מלמלה,
והרגישה מוצפת בסחרחורת קלה.
7
החתול השמנמן הביא לאולת במתנה,
בית קטן מוקף בגינה.
"חמודה. בבקשה. תהיי מאושרת",
אמר ושלח נשיקות בשרשרת.
אולת חייכה,
ומעומק ליבה לחתול הודתה.
"אוהב אותך נשמה", חתול הוסיף,
ואת זנבו מעלה הניף.
8
וגם אושה היונה הביאה לתרנגולת,
מתנה מאוד מיוחדת,
שמש קטנה, על מקל,
מבד צהוב וחוטי ברזל.
9
אולת קיבלה מתנות רבות,
מלאות משמעות ומיוחדות.
היא הודתה לכל החברים,
וכולם היו מאוד מאושרים.
איזו מסיבומבה זו היתה.
באמת, חגיגה מיוחדת במינה.
כולם שרו ורקדו,
וגם קצת השתוללו,
ואז הגיע שיא המסיבה, העוגה.
עוגת יום הולדת מחמש שכבות,
מקושטת בשוקולד וסוכריות.
10
כמעט כולם אכלו מהעוגה,
בקושי השאירו פירור לרפואה.
כשהמסיבה הסתיימה כולם נישקו,
חיבקו, שוב ברכו וגם התפללו.
אחרי שכולם הלכו,
אולת חזרה לחדר והסתכלה,
על כל המתנות הנפלאות שקיבלה.
אך למרות האושר והשמחה,
העננה השחורה לא עזבה.
כבר מספר חודשים שהגוש הקטן,
נכנס לגרון ובער כמו כבשן.
אפילו המתנות והמסיבה,
לא הצליחו לגרש את העננה.
11
אולת שקלה להתייאש,
ולקבל שהזה הזה זה מה שיש,
ושלנצח תישאר המועקה,
שהעננה בגרון יצרה.
באדישות יצאה לחצר,
עם תקווה קלושה למשהו אחר.
היא טיפסה על ענפי עץ התפוזים,
עצמה עיניים והקשיבה לרחש העלים.
אולי בחלום, כך חשבה,
יימצא הפתרון לסילוק העננה.
12
דקה או שנתיים,
אחרי שעצמה עיניים,
שמעה קול חרישי.
היה זה זחל קטן ואלמוני.
אולת שאלה "למה אתה עצוב?"
הזחל ענה "קר לי ואני רטוב."
13
"אוי.מסכן" אולת אמרה,
"אתה בטח מרגיש נורא" מלמלה.
התרנגולת מאוד רצתה לעזור,
כיוון שפחדה שהזחל יקפא מהקור.
אך היא באה לעץ לבדה,
ולא היה דבר בידה.
כשהרכינה ראשה בחפשה פתרון,
לפתע צץ במוחה רעיון.
היא תלשה מעצמה נוצה לבנה,
והניחה על גב הזחל המופתע.
14
תלישת הנוצה קצת כאבה,
אבל לא ממש נורא.
והזחל הרטוב שמח כל-כך,
על טוב ליבה של גולת ברך.
ואז קול רוגז קטנטן נשמע.
"מממ,צ'י,טוי,פו"… קרא.
"מי זה שם?" אולת שאלה,
"זו אני" ענתה העננה הכעוסה.
בעצבנות היא עיוותה גופה,
ומתוך הגרון אל האוויר התעופפה.
15
אולת התקשתה להבין מה קרה.
ואיך זה שהעננה לפתע פתאום עזבה.
"אני שונאת נתינה ומתעבת שמחה",
קיטרה העננה.
"אה, אולי אני כן מבינה"
התרנגולת מלמלה.
העננה יצאה מהגרון,
וסוף סוף אולת יכלה קצת לנשום.
ברגשות מעורבים התרנגולת ירדה מהעץ,
מתפללת שליבה לא יתבלבל ויתפוצץ.
היא ניגשה למתנות,
נחושה לראות ולהודות.
16
מצוידת במשקפיים,
ישר על העיניים,
אולת קשרה את הפרה עם חוט ברזל,
העמיסה את השמש שעל המקל,
ונסעה לה לדרכה,
במכונית מרוץ אדומה.
