סדרת סיפורים לילדים
הרפתקה אלסטית
כתבה ואיירה: טלי לוי
1
כל יום, בדיוק בשעה שש,
ציפור השעון החלה לקשקש.
בדיוק באותו החדר ובאותה מיטה,
אולת התעוררה משנתה.
2
כל יום בדיוק בשש ועשרה,
אולת נכנסה לחדר הרחצה.
תמיד צחצחה את הכמו שיניים,
ואחר כך רחצה פנים וידיים.
3
ובדיוק בשש ועשרים,
אולת נכנסה לחדר המשחקים.
תמיד ניגשה תחילה,
אל פיצי הפילה.
כל יום סירקה את שיער ראשה,
בדיוק באותה צורה.
4
ובדיוק בשעה שש ושלושים,
בלי שום פספוסים ותירוצים,
ניגשה אל מיצלי הג'ירף,
והעמידה אותו על השרפרף.
תמיד קרצפה את כל הכתמים,
אך הללו נשארו חומים ועקשנים.
בסיום טקס הרחצה,
קשרה לצווארו עניבה אדומה.
5
בשעה שש וארבעים, בדיוק מרבי,
התרנגולת לקחה את פיצי ומיצלי,
והעמידה אותם מצוחצחים ומסודרים,
בדיוק באותו המקום, בבית בובות מקסים.
פיצי ומיצלי החמודים,
תמיד נראו גאים ויפים.
6
כל יום, בשעה שמונה, לקראת שעת השינה,
לבית הבובות אולת חזרה,
וכסתה כל אחד בשמיכה,
תמיד, בדיוק, באותה צורה.
7
הבלגן החל, כשבאמצע של יום אחד,
כשעברה ליד הבחינה מיד,
שפיצי ומיצלי נראו קצת משונים,
והבינה שמדובר בסימנים די מדאיגים.
שערה של פיצי נשמט כלפי הגב,
ועניבתו של מיצלי היתה על הזנב.
8
התרנגולת המסודרת נבהלה,
ממש עד העומקים של נשמתה.
בלית ברירה,
נשכבה על הרצפה,
ועד השמיים יבבה.
"אסון גדול, איך כל זה קרה?"
"כזה בלגן איום ונורא",
בכתה ובכתה,
ללא הפסקה.
9
לאחר זמן מה, כשמחתה מעט את הדמעות,
הסתכלה שוב לעבר הבית של הבובות.
פתאום הבחינה ששם, מאחור,
מציצות שתי עיניים, בצהוב ושחור.
10
בבת אחת הצער והבלבול,
הפכו לכעס צלול.
התרנגולת, ללא שום גינונים מיוחדים,
מזוג העיניים דרשה הסברים.
היצור עם העיניים ציית מיד,
ומול אולת נעמד.
11
"מי אתה?" היא שאלה.
"שמי לי לסטי," הוא ענה.
"יש לך צורה משונה," התרנגולת אמרה.
"יש לך הבחנה דקה," היצור אמר בהנאה.
"מוזר. אתה לא נעלב?" היא תהתה.
"ההיפך, מתוקה," הוא ענה בצהלה.
אולת לא הצליחה לזהות שום תבנית,
אך הרגישה היטב רמז לתפנית.
ואז לסטי הזדקף,
מתח את הצוואר והחל לספר.
"יקירתי. כבר הייתי הכול,
מחר, היום ואפילו אתמול.
הייתי מרובע, משולש, עיגול,
וחוויתי כל סוג של בלבול.
ובמשך שעה ארוכה,
הסביר לאולת את כל התורה.
12
תוך כדי הסברים לסטי ניגש אל בית הבובות,
והמחיש לאולת את נושא המהפכות.
הוא סיפר על גמישות,
הוא דיבר על שמחה,
והסביר על אהבה,
ושממש כמו לו, אין לה שום צורה קבועה.
התרנגולת נדהמה מהדברים שלסטי אמר ועשה,
ורק עמדה, הקשיבה
ושתקה.
13
אחרי שנגמרו המילים,
ותמו כל ההסברים,
לסטי אמר לאולת ההמומה:
"יופי. כעת את מוכנה.
בואי, נצא עם כולם לגינה."
אולת רעדה. היא לגמרי פחדה.
לסטי המתין בסבלנות.
הוא ידע שנדרשת עדינות.
אולת התרכזה דקה או דקותיים,
שעה או שבעתיים.
כשהרגישה אמיצה,
"אני אחריך. בוא," היא אמרה.
הם לקחו איתם את פיצי ומיצלי היקרים,
ויצאו לטייל יחדיו בדרכים.
למרות שמאוד חששה,
אולת הרגישה שונה ונפלא.
14
במשך זמן מה כולם טיילו,
רקדו, שרו, צהלו וצחקו.
ובצהרים, אחרי הארוחה,
נשכבו על הדשא, בגינה.
בנחת שכבו ונשאו עיניים,
אל העננים ששטו בשמיים.
15
השלווה התקבלה בהתלהבות.
והזמן, עבר בנעימים ובמהירות.
כשהערב הגיע אל הגינה,
נכנסו כולם הביתה חזרה.
ארבעתם כל- כך השתחררו,
שיחד בבית הבובות נרדמו.
16
למחרת, בדיוק בשעה שש
כשציפור השעון החלה לקשקש,
אולת התעוררה,
לא באותו החדר, ולא באותה מיטה.
וזה לא היה מפחיד בכלל,
וגם לא כל-כך נורא.
