אוֹלֶת קוּנְצצִ'יקֵן

לעומק דמותה של אושה היונה

 

​כולם חושבים שיונה היא סמל של שלום, שקט ורוגע, נכון? אז זהו… שלא כל יונה! אושה היא יונה מסוג אחר לגמרי. היא ממש לא יונת שלום — היא יונת “או ש…”הפוכה מהסמל המסורתי של "יונת שלום", ובעלת אישיות מאוד מובחנת ומעוררת עניין.

​

אושה עושה דרמה גם אם מישהו רק הסתכל עליה קצת עקום. היא רגזנית, היא קוטרית, היא כל הזמן מתלוננת' ועל כל דבר יש לה תנאים: או ש תביאו לה את הענף הנכון, או ש היא עפה הביתה! או ש תשבו בדיוק איפה שהיא רוצה, או ש היא נעלבת ובורחת לענף הגבוה ביותר, עם פרצוף חמוץ. היא רגילה לחשוב על השלילי, הקשה והרע במקום על החיובי והטוב. היא מתמקדת בבעיות במקום בפתרונות. כשאושה מרגיזה ומתווכחת זה בגלל שהיא מנסה להרגיש חשובה ומובנת, רוצה להשפיע ובדרכה מבקשת תשומת לב.

​

ועם כל זאת — היא גם אמיצה, כנה, אמיתית, ולא מנסה להתחנף לאף אחד. היא פשוט היא. ולפעמים, דווקא אלה שלא מתנהגים כמו שכולם מצפים מהם — הם הכי מעניינים.

​

אושה מדגימה את המאבק בין מה שמצפים מאיתנו להיות (רגועים, מקבלים, סלחנים) לבין מה שאנו מרגישים באמת (כעס, חוסר ביטחון, צורך בשליטה).

​

היא מאיימת, מקטרת ומציבה תנאים כדי להגן על העצמי הרגיש שבתוכה ולהימנע מפגיעות. התנאים שלה "או ש... או ש..." הם ביטוי למאבק הפנימי בין הקשיחות לצורך בקבלה, בין הרצון לשליטה לבין הכמיהה לחופש.

​

היונה שהיא לא יונה – היא תזכורת לכך שכולנו מכילים בתוכנו צדדים מנוגדים, ושהרוך יכול להסתתר מאחורי חריפות.

​

אושה מזמינה אותנו להכיר ולהכיל את הקולות הקשים שבתוכנו, לא רק את אלה של השלום והאהבה. לפעמים, גם היונה זקוקה למרחב להביע כעס, לתבוע גבולות, ולזעוק את האמת שלה – כי רק כך אפשר להגיע לשלום פנימי אמיתי.