אוֹלֶת קוּנְצצִ'יקֵן

לעומק דמותו של לסטי

​

לסטי הוא דמות של מורה רוחני אנרכיסט, נטול גבולות צורניים, בדיוק כמו החכמה שהוא נושא – נזילה, מעגלית, חומקת מהגדרות. הוא אינו דומה לאף אחד, כי הוא אינו משקף דמות אחת – הוא משקף אפשרות. לסטי מגלם את הרוח עצמה – זו שמדריכה בלי לכפות, שמדברת בלי רעש, שנוכחת בלי גוף ברור.

​

העובדה שאין לו צורה מוגדרת מרמזת שהוא התגלמות של חכמה פנימית, של אמת שלא ניתן לכלוא במילים או בתבניות. בדיוק כמו הרוח, או כמו התודעה הגבוהה – לסטי הוא נוכחות, לא דמות. הוא מופיע רק כשהתלמידה (אולת) מוכנה לשמוע.

​

הייחוד של לסטי נובע מהיעדר רצון להיות ייחודי. הוא פשוט "כזה". זהו מצב קיומי שאין בו צורך להוכיח דבר. בכך, לסטי עומד בקצה הסקאלה מול דמויות כמו יואש או אושה – שמלאים ב"אני" מוגדר מאוד. לסטי הוא ההפך מהאגו.

​

לסטי אינו פותר בעיות אלא מצביע על כיוונים. הוא לא נותן תשובות – הוא שואל את השאלה הנכונה. תפקידו הוא להפעיל תודעה, לא לסגור אותה בתשובות קלות. הוא מזכיר את הדמויות של השוטה הקדוש במסורת הצוענית או דמויות כמו הזקן המטורף בזן – כאלה שפועלים מחוץ לחוקים כדי להעיר את מי שלידם.

​

לסטי מזכיר לאולת (ולנו) שאין מקום אחד שצריך להגיע אליו, אלא תהליך פנימי שצריך לעבור. הוא מורה דרך של הדרך, לא של היעד.

​

לסטי הוא דמות של מורה חמקמק, שבדיוק משום שהוא חסר צורה וחסר אגו – מסוגל לגעת באמת הגבוהה. הוא לא מתאמץ להיות שונה – הוא פשוט הוא, והנוכחות הזו מאפשרת לאולת (ולקוראים) להיפתח, לשאול, ולנוע בתוך עצמם.