הרפתקה מוחמצת כמעט

לשחק, ליצור, להרגיש

כתבה ואיירה: טלי לוי

היה זה הזמן בין הקיץ לחורף,

כשרוח קרה כבר נשבה על העורף.

על קצות האצבעות אולת התהלכה,

ועקבה אחרי שבלולים בגינה.

עוד היא עוקבת אחר השבלולים,

גשם זלעפות לרדת התחיל.

אולת לקחה מטריה ומגפים,

בגשם ניתרה, בין טיפות המים.

מי הגשמים הרבים,

קוו באדמה אגם מקסים.

אולת ראתה את הקסם מתהווה,

והתרשמה עד מאוד מהאגם היפה.

"כשהחורף יחלוף," חשבה,

"ויהיה קצת יותר חם,

אבוא לרחוץ באגם."

"ועד שהחורף יחלוף," הרהרה,
"יש לי עדיין עבודה מרובה.

למשל, לסרק את השיער
ולקלוע צמות
לרותי, הבובה היפה
עם הגומות."

"ולכלב שלי יואש,

שעיניו רואות קצת חלש,

לקשור סרט גדול גדול,

בצבע סגול."

" ובערב להכין לכל החבובות,

חביתות מוקפצות בשתי מחבתות."

מפעם לפעם אולת הרהרה,

במי האגם הנפלא נזכרה.

אך העיסוקים הרבים,

לא השאירו פנאי לבילויים.

כך חלפו הימים,

בעיסוקים רבים שלא נגמרים.

"לא, אני לא יכולה לדחות,

עבודות כל-כך חשובות,

כמו הדחיפות בספירת החרוזים,

שעל חוטי הווילון תלויים."

"וגם יהיה זה בכלל לא סביר,

לדחות את תרגול הסלטות באוויר."

"ובכלל," היא חשבה "אין זה משנה,

האגם בוודאי תמיד יחכה."

ימי החורף הסוערים חלפו.

ימי האביב קרנו וזרחו.

בבוקר אביבי אחד ודי נחמד,

אולת התפנתה לשעה שלמה,

ואל האגם הקטן היא ניגשה.

בקצות האצבעות במים נגעה,

אך הם עדיין היו קצת קרים מידי בשבילה.

אז אולת חזרה לביתה,

וכמו תמיד מאוד לא השתעממה.

את הזמן לנצל היטב ידעה.

מיד חזרה לעבודה החשובה,

בהליכה על חבל דק התאמנה.

ובמשך שבוע ימים,

התאמנה במעשי קסמים וכשפים.

"בכדי לבלוע צפרדעים,

ולשלוף שפנים מכובעים,

בכל זמן שרוצים,

יש לעשות אימונים רבים ומפרכים."

בתום שבוע הקסמים וכשפים,

ימי הקיץ כבר נהיו ממש חמים.

היה זה זמן מצוין,

לגשת לרחוץ במי האגם.

אולת בחרה בגד-ים עם פסים,

ומדדה מיליון ואחד כובעים,

עד שמצאה לשמחתה,

בזה שהכי הלם את ראשה.

אולת יצאה מביתה,

מאורגנת, נמרצת ושמחה.

אך אוי, כשהגיעה סמוך לאגם,

פתאום ראתה שכמעט נעלם.

אדמה צהובה, קשה ויבשה,

הקיפה את האגם שהיה כל-כך נפלא,

ושלה.

האגם הזה, שהיה כל-כך יפה,

כל-כך רוגש וצלול ומלא...

טיפה גדולה התגלגלה,

במרכז הגרון נעמדה.

והעצבות, כמו אבן כבדה,

על הלב הקטן התיישבה.

דמעותיה הרבות זלגו וזלגו,

ואת מפלס האגם קצת העלו.

תקציר הסיפור

שוב לא היו המים צלולים,

ולא קרירים ומאוד רדודים.

ובכל זאת,

אולת לקחה את גלגל הים,

ונכנסה לתוך האגם הקטנטן.