אוֹלֶת קוּנְצצִ'יקֵן

לעומק דמותם של היפו והיפי ההיפופוטמים

​

היפו והיפי ההיפופוטמים – מלכי הרכילות והעדכונים, תמיד עם אוזן ערנית, עיניים פקוחות, ופה מלא ברכילות. הם מגלגלים סיפורים, משתפים כל דבר קטן, דוחפים את האף הקטן והרחב שלהם לכל מקום ונהנים להיות מעודכנים בכל מה שקורה מסביב.

 

הם קצת כמו "רדיו חי". כשהיפו והיפי מתחילים לספר סיפור, הוא מתגלגל, ומתגלגל ומה שהיה רק שמועה קטנה הופך לסיפור גדול ומוזר לגמרי.… סיפור קטן נהיה ענק, והכל מתבלבל! כן, לפעמים הם קצת מגזימים, ויודעים איך להפוך פיסת מידע לדרמה ענקית שגורמת לסיבוכים במקום לשקט.

​

היפו והיפי מלמדים אותנו לבדוק לפני שמאמינים, לחשוב לפני שמדברים הכי חשוב, חשוב לשמור על אמת ולא לתת לרכילות לשלוט. כמו שאומרים – לא כל פטפוט בוץ שווה זהב, לפעמים הוא סתם מלכלך

 

היפו והיפי  הם מורי הדרך של המילה המדוברת

היפו והיפי נולדו במפגש‑הניגודים שבין גופם המסיבי למילים הקלות שהם מפזרים לכל עבר. כשהם פותחים פה־של־היפופוטם, מיד נחשפות שתי שכבות עמוקות: הגוף שהוא החומר והמילה שהיא הרוח והיכולת לברוא ולהרוס

מרגע שהם “מגלגלים” סיפור, הם מחברים בין אדמה ל‑אוויר. מה שנולד עמוק בבוץ יוצא דרכם כגלי קול שרצים מהר יותר מכל צעד כבד שלהם.

​

היפופוטם חי חצי מהיממה שקוע במים. זו תודעת‑ביניים, לא קרקע יציבה, לא שמיים פתוחים. המים מסמלים את הלא‑מודע – רגשות, סודות, פחדים – אותם הם דולים ומשיטים החוצה כסיפורים עסיסיים.

המים חושפים אמת נסתרת, אבל גם מעוותים קולות; צליל משתנה תחת המים, וכך גם הסיפור כשהוא עולה אל פני‑היבשה. הבוץ – חומר הגלם של הרכילות. הם שוכנים בביצה, ומכאן המושג “פטפוט בוץ”. הבוץ דביק, שומר עקבות ומלכלך - אם אינך זהיר, אתה יוצא מוכתם. במישור רוחני, הבוץ הוא חומר הגלם של דיבור יוצר‑מציאות. אפשר לעצב ממנו כלי שמחזיק מים‑של‑אמת, או להשאיר אותו עכור ולכלכני.

​

השמות “היפו / היפי” – הם רמז להיפר‑חיבור. "היפו" - חי, גדול, קדום. "היפי"- טרנדי, קליל, מחפש חוויה, קהילה, חופש ביטוי. המיזוג ביניהם יוצר תודעה קולקטיבית. הצורך לדעת הכול (Hip) מול הצורך לשתף הכול (Hippie). השילוב מלמד שמידע יוצר שייכות – אבל מחייב אחריות.

בדברי חז”ל אומרים: “החיים והמוות ביד הלשון”. היפו והיפי הם המחשה מוחשית לדיבור של אהבה מקשר ודיבור של רכילות מפצל וחורץ גורלות. הם ממחישים כמה משקל יש למילים שיוצאות לנו מהפה, מילה אחת שלהם – כבדה כמשקלם.

​

היפו והיפי אינם “רק” פטפטנים; הם שְׁמָנַי‑רוח גדולים שמזכירים לנו כי המילה היא גשר. היא יכולה לשקוע בבוץ ולמשוך אחרים מטה, או להפוך לדופן‑סירה שמחלצת אמת צלולה מהמים החשוכים.

מי שיקשיב לענקים האלה ילמד לנשום עמוק לפני שהוא מדבר, ולהפוך כל רכילות לבְּרֵכָה של תובנה, במקום לעוד שלולית של בוץ.

​

​