אוֹלֶת קוּנְצצִ'יקֵן

לעומק דמותו של חתול החתול

​

חתול החתול הוא שילוב נדיר בין חכמת רחוב לחכמת חיים. הוא נראה כמי שחי לפי עקרונות של סיפוק מיידי: שינה, אוכל, ליטוף מדויק בזמן הנכון. אבל מתחת לפני השטח – זו דמות עמוקה, שחיה את הרגע לא מתוך עצלות, אלא מתוך ידיעת האמת הפשוטה: החיים הם עכשיו.

​

הוא מלמד את אוֹלֶת (ואותנו) איך לנוח באמת. איך להפסיק לרוץ אחרי העתיד או להתעכב על העבר. הוא מבין שחופש אמיתי הוא לא בהכרח לצאת למסע, אלא לדעת לנמנם בדיוק כשצריך.

הוא בא מהרחוב – מקום קשוח – אך לא ויתר על מתיקות. הלב שלו פתוח, הוא מאמץ אליו את אולת, נותן לה בית. זהו אקט של חמלה, אבל גם של גבולות, הוא מקבל אותה כמו שהיא, אבל לא מוותר על מי שהוא. הוא לא מתנצל על הגרגרנות שלו, על הפינוקים שהוא דורש, על האהבה שהוא מעניק – בלי דרמה, בלי שקר.

​

המאכל האהוב עליו – סטייק עוף בפיתה – הוא אולי בדיחה פרטית קוסמית. תרנגולת שמסתובבת איתו – והוא אוכל תרנגולת. אבל גם זו אמת החיים, העולם מלא ניגודים, ולעיתים קרובות – גם אנחנו עצמנו מכילים ניגודים. החברות והרעב מתקיימים יחד. השינה וההגנה. האינסטינקטים והחמלה.

 

חתול החתול הוא לא רק חיית מחמד.
הוא זן מאסטר עם שפם.