הרפתקה מרובעת

פאזל און-ליין

כתבה ואיירה: טלי לוי

תקציר הסיפור

יום אחד, בצהרים,

כשכל השמש זרחה בשמים,

אולת מאוד התרכזה,

עם הדומינו שלה שיחקה.

כשסיימה להתאים את כל החלקים,

יצאה לסיבוב קצר בעיר.

האם יש זמן שרק חצי או רבע שמש זורחת בשמיים?

ועוד שאלה, כשכל השמש זורחת לנו, על מה זה מעיד?

ברחובות העיר אולת טיילה,

ליד בתי האבן עברה.

אמנם היה קצת סגרירי ומעונן,

אך מצב רוחה היה מאוד מרומם.

מזג אוויר חיצוני-פנימי, בתי אבן, רחובות ומסלולים מסודרים...מה הם מייצגים

לפתע פתאום, בלי שום הזהרה,

הופיעה מול התרנגולת סערה לא צפויה.

אולת עצמה עיניים,

וקיוותה שהסערה תחלוף חת שתיים.

יש כל מיני סוגי סערות...

אך סערות מגיעות כדי להישאר,

ולא חולפות כל-כך מהר.

אז אולת עשתה לסערה פרצופים,

וחשבה שכך אותה תבהיל.

הסערה דווקא השתעשעה מההצגה,

והתחזקה עוד טיפה.

הקטע מתאר דינמיקה אנושית של התמודדות עם קושי מתמשך (הסערה), כאשר הניסיון לשלוט או להפחיד את הקושי על ידי "פרצופים" הוא חסר תועלת ואף מחזק את האיום. יש כאן רמיזה עמוקה על הצורך בקבלה והבנה של המשבר, במקום התנגדות שהיא שווא.

אולת לא ידעה מה לעשות,

לא היה לה ניסיון בהברחת סערות.

היא טלפנה הביתה לקבל עצה,
אך מעבר לקו שררה דממה.

איך את/ה נוהג/ת לפעול כשאת/ה לבד מול קושי או סערה בחיים?

אולת קיוותה שהכל יסתיים,

אך הסערה החליטה להתעצם.

בלית ברירה, בלי מחשבה,

עם הרבה מועקה,

דרך גשר צר,

היא רצה לעבר מגדל מוזר.

מה מייצג המגדל והגשר הלא מעוגל עבורך בתוך סערה או משבר?

לאן את/ה נוטה לברוח כשאתה בלחץ, ומהי התחושה שקשורה לזה

בתוך המגדל נגלו מדרגות,
צהובות, ירוקות, קצת מתפתלות.
אולת טיפסה כמו גבעול מסתובב,
מצפה לגלות סוד מתלהב.
היא דילגה ועלתה במהרה,
עד שהגיעה לגג, מתנשפת ותשושה.

מדרגות צהובות...מזכיר לך משהו?

אולת עמדה על הגג, ממש בקצה,

והרהרה בלב תועה,

"אולי לסערה יש פחד גבהים,

והיא לא תעלה לגגות מגדלים?"

אך אבוי, טעות מרה, ההפך קרה,

הסערה ועוד איך עלתה,

ודווקא ממש נהנתה.

האם מקומות גבוהים מקטינים או מעצימים סערות?

הסערה השתובבה והתחזקה,

והביאה את אולת לסף נפילה.

בכוחות אחרונים,

עם קצת תושייה,

אולת נאחזה בסולם צהוב,

וירדה בזריזות חזרה לרחוב.

מזה אומר בעצם "חזרה לרחוב?"

אולת ירדה אל הרחוב, חזרה,

וקפצה על המשאית הראשונה שעברה.

מבולבלת וחסרת נשימה,

מלמלה לעצמה:

"הביתה, מהר, לברוח, יותר,

שם בטוח אוכל להסתתר."

מה מעניק לך תחושת ביטחון?

כשאולת הגיעה סוף סוף לביתה,

נעלה אחריה את דלת הכניסה.

"כאן" חשבה, בבית שלה,

"לסערות, הכניסה אסורה!"

נו, מה את/ה אומר/ה, הסערה תישאר בחוץ?

אך סערות יכולות להיות חצופות,

להציק, להתחזק ולא להרפות.

בלי שום שהייה, ובלי הזמנה,

הסערה לתוך הבית נכנסה.

אפילו החתול הכתום הופתע,

ומרב בהלה, נהיה קצת מרובע.

גם בתוך הבית הסערה השתוללה,

באולת המסכנה היתלה.

איך את/ה מגיב/ה כשמשבר חודר למקום שבו חשבת שהוא בטוח ומוגן?

אחרי זמן מה של היתולים

שהיו ממש מטלטלים,

התרנגולת נשארה חסרת נשימה.

"אני חייבת מנוחה" הרהרה בליבה.

"אולי בתוך הארון," כך קיוותה,

"אוכל למצוא קצת שקט ושלווה."

מה מסמל הארון, כניסה לארון, יציאה מארון...?

כמוצא שנראה די אחרון,

אולת נכנסה לארון.

היא ישבה בארון וחכתה,

אך הסערה השתוללה ולא הרפתה.

אולת חכתה,

והסערה המשיכה בשלה.

סערות מאוד עקשניות,

ולא סתם כך מתייאשות והולכות.

אולת ישבה בארון וחכתה,

והסערה המשיכה בשלה.

אולת ישבה וחיכתה,

והסערה לא הרפתה.

חשוב/י וכתוב/י דרכים נוספות (לבד מלחכות או להימנע) שניתן לפעול כשסערה לא מפסיקה – מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

לאחר זמן לא קצר בכלל,

אולת הבינה שיש כאן מחדל,

ושום המתנה לא תועיל,

את עצמה מהסערה להציל.

בלית ברירה לכאורה,

את דלת הארון פתחה,

ועל התיבה נעמדה.

הסערה היתה ממש המומה.

"אני לא מאמינה, תרנגולת? אמיצה?"

מרב כעס ותדהמה, את כל הבית ניערה בעוצמה.

אך אולת נשארה עומדת,

זקופה, חזקה וכבר לא מפוחדת.

זמן רב ניצבו אחת מול השנייה.

זו שקטה ויציבה, זו סוערת בעוצמה.

עד אשר הסערה, התייאשה,

והלכה לחפש לה אולת חדשה.

תאר/י רגע שבו עמדת מול קושי או פחד במקום לברוח – איך הרגשת ומה למדתי מזה? אפשר גם לכתוב או לצייר את התמונה הזו

לאחר שהסערה חלפה,

אולת התיישבה על השטיח בחדרה.

היא הוציאה את קופסת הקוביות,

ומגדלים חדשים החלה לבנות.

בחר/י כמה “קוביות” (הרגלים, מחשבות, אנשים או פעולות) שיכולות לעזור לך לבנות מחדש את ה“מגדלים” שלך – וכתוב/י איך תתחיל להשתמש בהן היום