הבטן מקרקרת
מאת זרח התנין
*
יוו. איך מקרקרת לי הבטן. אני מת מרעב. מת. בכל הביצה הזו אין דבר לאכול.
היי. רגע. אני שומע קולות באגם. ומריח משהו. אני אלך להציץ.
יוו. לא להאמין. זו תרנגולת שטה בסירה. לא להאמין. אני אסתתר, אעשה קולות ואחכה שהיא תתקרב לכאן. לאט לאט. בזהירות. אם התרנגולת תראה שאני תנין, אבוד לי. רק קולות בלי להתגלות, זה מה שצריך.
אוף. באסה. היא ראתה אותי. אבוד לי. עכשיו היא תברח.
היי. רגע. התרנגולת ראתה אותי וממשיכה להתקרב לעברי. הפרצוף שלה נראה מודאג.
מה, היא סתומה? כן, כנראה. אחרת איזה עוד הסבר יכול להיות לזה?
אבל מה זה משנה מה היא. הבטן שלי לא בררנית לגבי אופי או שכל. רק בשר. זה מה שמעניין אותה. יופי. הארוחה ממשיכה להתקרב אל הלוע שלי. שיהיה לי בתיאבון
---
לקריאת הסיפור של אולת, זרח וההרפתקה המשולשת - לחצו כאן
